<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תצ"ח</h1>
<h2>דף כא.</h2>
שאלת. אשה יש לה קטטה עם בעלה ובכל עת בורח ומעגנה חמש שנים ופעמים שלשה הן פחות הן יותר וכתב לה פעם אחת גט לזמן שלשה חדשים ובא בתוך הזמן ובטל הגט ובכל עת הוא מקניטה בכך, ועתה הוא חוץ לעיר והוא שולח אחריה לצאת שם בשדה, ושאלתם אם כשיבא לעיר תוכל להכריחו לתת לה גט זמן ואם יש דרך שלא יוכל להקניטה שיבטלנו עתה ויברח פעם אחרת ויעגננה. תשובה. הרא"ש ז"ל כתב בתשובה [כלל מ"ג סימן י"ג] שהאשה שיראה מבעלה שילך לארץ אחרת ושואלת שיגרשנה או שישבע שלא ילך שאם ידוע שדעתו לילך ישביעוהו שלא ילך או יכפוהו שיגרשנה לזמן קודם שילך, וכן הוא בספר אבן העזר [סימן קנ"ד], וזה כיון שהוא מפורסם כך, יכפוהו לגרש על ידי ישראל או על ידי גוים שאומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך, כדתנן בפרק המגרש [גיטין פ"ח ע"ב] גט המעושה בישראל כשר ובגוים פסול ובגוים חובטים אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך, וכפי מה שפירש ר"ת ז"ל בלישנא בתרא הכי קאמר ובגויים כיצד יעשה שיהא כשר חובטין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכן כתוב בהלכות גדולות וכן משמע בתוספתא בירושלמי [גיטין פ"ט ה"ט], והביאו ראיה גם כן לזה מפרק חזקת [ב"ב מ"ח ע"א]. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות גרושין [ה"כ], מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש (ב)בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו מכת מרדות עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והגט כשר וכן אם הכוהו גוים ואמרו לו עשה מה שישראל אומרים לך ונתנו את ישראל ביד הגוים עד שיגרש הרי זה גט כשר. והא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני איתא בפרק חזקת ובערכין בפרק האומר משקלי עלי [כ"א ע"א] וילפינן לה מקרא דלרצונו לפני ה' [ויקרא א'], מכאן שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ואחרי שנתן גט זמן צריך שיתן ערב או משכון במזונותיה כל זמן שהיא נשואה, וערב או משכון (כתוב) בכתובתה [ובתוספת] כשישלם הזמן של תנאי הגט, לפי שכל זמן שהיא נשואה עמו חייב במזונותיה, וכן מוכח בגמרא בפרק מי שאחזו [גיטין ע"ד ע"א] גבי הא דתנו רבנן ימים שבנתים וכו' דכל זמן שלא נתגרשה בעלה חייב במזונותיה וכן נמי אם נתגרשה חייב בכתובתה, וכן היה דן אדוני אבי מורי הרשב"ץ ז"ל.
